11 תגובות “דברי ניחומים

  1. תשעה באב תשע"ז – מאת : לביאה שלומאי
    כ"כ מעט עברנו וכ"כ הרבה.

    עוד לא נתפס.

    1949 שנים עברו לחורבן הכללי ובסה"כ שנה לפרטי.

    הזמן לא מרפא, הזמן לא משגיח, אתה פשוט לומד.

    לפעמים לשים בצד. לתת למרוץ החיים להוביל אותך,

    להנות ולשמוח במה שיש.

    ולפעמים זה שוב עולה… אתה מרגיש את החלל , את החורבן את הגעגוע.

    אתה חושב על מה שאיבדנו והרבה על מה שזכינו.

  2. מוצש"ק פרשת חיי שרה מברכים חודש כסלו תשע"ז

    אורי ז"ל
    מקבלת שבת
    התעוררי התעוררי
    כי בא אורך קומי אורי
    עורי עורי שיר דברי
    כבוד ה' עליך נגלה
    חמותך, חנה גילת – מייסטר

  3. אורי השיב את נשמתו לבורא עולם ביום י"ז מנחם אב, יום הקבורה י"ח מנחם אב.
    אורי מלשון – אור , אש, נר.
    והנה בשולחן ערוך או"ח סימן תק"פ תעניות צדיקים ברשימת התעניות : י"ח מנחם אב שבו כבה הנר המערבי (מסמל את תחילת החורבן)
    ובמשנה ברורה מוסיף: יש גורסים י"ז באב ויש להחמיר ולהתענות בי"ז ובי"ח.

  4. בס"ד מוצאי ראש השנה תשע"ז

    לרינתיה, אריאל ,לביאה, יעל ותמר

    קשה לכתוב במוצאי ראש השנה, אך קל יותר לכתוב מאשר להגיד בע"פ דברים שיוצאים מהלב.
    במהלך תפילות ראש השנה התפללנו הרבה וחשבנו הרבה , אנו עומדים בעיצומו של יום הדין וקשה להאמין שלפני שנה יום הדין עבר עלינו ואפילו לא שיערנו מה יקרה במהלך השנה הקרובה. כמעט כל מילה וכל קטע בתפילה התחבר לנו בצורה כזו או אחרת לאורי והמחשבות והתפילות מקבלים משמעויות נוספות, אומנם בתפילה בראש השנה אנו מצווים להתפלל תפילה כללית על עם ישראל אך אי אפשר להתנתק מהכאב האישי העמוק. אין לנו יכולת להכיל את עוצמת הכאב הגדול והעצום שלכם, וקשה להגיד משהו או לבוא ולנחם, אך רק שתדעו כי אנו איתכם כואבים ומתפללים ואני מעריך כי הרבה מאד מחבריו של אורי ז"ל כך בדיוק מרגישים. המעגל סביבו עצום כי הוא היה מנהיג בראש ובראשונה לכם אך גם להרבה מהסובבים אותו.
    כדרכו של אורי אין טעם רק להזכיר ולכאוב אלא אנו צריכים לבדוק מה היה רצונו שיקרה. כמובן שלשאול אותו אי אפשר אך כל כך ברור לי כי כולנו יודעים שאם היינו שואלים אותו היינו מקבלים תשובה ברורה , שהוא היה רוצה שנמשיך קדימה, את הכאב הוא היה מבין ומכיל ובקשר לשאלות היה עונה שצריך להיות "תמים עם ה' אלוקים" ולא לחקור אלא לדעת שה' צדיק וכל מעשהו בצדק ומשפט ועם משמעויות שאנו לא יודעים להבין. אך ברור כי היה מעודד להמשיך ולצעוד, הוא היה רוצה לראות אתכם את משפחתו שמחה כתמיד (למרות הכאב העמוק) לראות אתכם ילדיו ממשיכים ומצליחים כל אחד בתחומו, מתגברים ומתאמצים ודווקא מתוך הקושי מתעלים למקומות שלא חשבתם שתוכלו להגיע.
    אנו כולנו איתכם במעט מן המעט שאנו יכולים לעשות, וכולנו נתחזק מאורו ומדרכיו.
    תדעו כי עכשיו אתם קרובים יותר לקב"ה והקב"ה שומע את תפילותכם ונענה לכם ולכן תרבו תפילה על עם ישראל גם על כל החולים ועל כל הזקוקים לעזרה ואנו תפילה כי הקב"ה ימלא כל משאלותיכם לטובה.
    וכפי שהבנתי היום בתפילה את משמעות הקטע האחרון בתפילת ימים הנוראים:
    היום תאמצנו – היום הקב"ה יאמץ אתכם משפחת שלומאי אליו
    היום תגדלנו – היום הקב"ה ידאג שתגדלו בתורה , בחכמה ,במעשים טובים.
    היום תדרשנו לטובה – היום הקב"ה ידרוש אתכם מעתה רק לטובה.

    שנה טובה, שנת ברכה והצלחה
    אחיעד ואודיה סלוטקי

  5. רינתיה , אריאל, לביאה , יעל תמר, וחנה , האהובים והיקרים שלנו,

    אין נחמה – אבל בכל זאת זכיתם שאתם נושאים עימכם זיכרונות של אדם מיוחד במינו , שכה רבים אהבו והעריצו אותו. ניזכור לעד את חיוכו, טוב ליבו בעזרה לזולת וקיום מצוות ללא פשרות.
    תהיה נשמתו של אורי צרורה בצרור החיים,
    אוהבים המון ומחבקים,
    לעולם שלא תדעו יותר צער.

    קלרה , שמואל והבנים – מייסטר

  6. בוקר טוב רינתיה יש דברים שרציתי לומר…
    מאז קבלת בשורת האיוב לפני חודש על לכתו בטרם עת של אורי אני מסתובבת עם בטן כואבת .תמונות של אורי שמסרבות לצאת מהראש או לתפוס מקום יותר אחורי. אתמול, בוקר יום השלושים לאורי התעוררתי עם מועקה גדולה המורגשת בכל הגוף. כמו שלא רצינו להגיע ליום מותו כך גם ציון ה-30 לזכרו הוא יום וארוע שהיינו מעדיפים שלא יקרה.
    קמתי הבוקר והדברים ששמעתי אתמול על אורי עדיין מהדהדים באוזני.
    איך נפלו גיבורים.
    הערב של ה30 לזכרו ולכבודו של אורי היה מ ד ה י ם . ערב כל כך רוחני ומרגש. עם כל סיפור וכל דבר תורה הרגשתי את חיוכו המבו״ש של אורי ואת עיניו הנבוכות למשמע התשבחות.
    בשיחה עם חברה מאתמול בעניין האזכרה והקושי בפרידות היא אמרה ל׳ שהיא במקרים כאלו חושבת הרבה על הנפטר, על מ׳ שלא יהיה פה לחוות את החיים.
    אני לעומת זאת רינתיה יקרה חושבת יותר עלייך ועל הילדים. אובדן אישי ויקר שלי לפני 13 שנים לימד אות׳ כמה קשה לחיות עם החוסר. כמה אין מילוי למקום הריק שנוצר ומצד שני כמה כח האמונה נותנת לנו להתגבר, לזכור ולהזכיר.
    הערב שהיה אתמול לזכרו של אורי גרם לי לחשוב שאורי היה אומנם המנהיג שעמד קדימה אך ידוע היה, לי לפחות ,שאת המנהיגה מאחורה. כעת את נאלצת להיות מקדימה שלא כהרגלך ואתמול היה הוכחה מרשימה ליכולת שלך לעשות זאת.
    יום אחרי השלושים. עדיין חושבת עלייך, על הילדים שלכם ועל אור׳ בלי הפסקה. מתקשה להאמין במציאות החדשה. מחזקת אותך ואת בני המשפחה היקרים שלא תדעו עוד צער ומאחלת לכולכם שנה של בריאות טובה, שנה של התחזקות מכל בחינה אפשרית.
    אוהבת , חושבת ודואגת ניצה ראם

  7. הכרתי אותו כילד בימין אורד כפר נוער בו התחנכתי ובו התגוררו הוריו. ילד זהוב שיער חכם וצנוע. ת.נ.צ.ב.ה

  8. לאבלים אומר: "בלע המוות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי ה' דבר"
    הכרנו בתקופת השרות הצבאי – היה צנוע, עניו, נעים הליכות ונוח לבריות.
    ת.נ.צ.ב.ה

  9. אכזר מכל שכול אב על בנו
    לזכרו של אורי שלומאי עליו השלום
    יצחק מאיר

    החיים הומים בשבעה. אינם מניחים למוות להטיל צלו בחדר בו באים והולכים המנחמים, עומדים נבוכים מול האבלים ומהססים לתוך משפטים המחפשים מילים של השתתפות בצער שלא נאמרו עדיין, פורשים באמירה ותיקה של "בתוך אבלי ירושלים", יושבים שעה קלה במושבים בהם ישבו לפניהם מנחמים שנפרדו כבר, משוחחים עם מכרים משכבר שבאו, מחליפים מילים עם מי שלא ראו מעולם, והאבלים עצמם, במעין רגיעה מאולחשת מן הצער שקרע את ליבם ביום הפטירה ומול הבור הפתוח, מספרים בפעם המאה ואחת בשבחי המת שנפטר לבית עולמו. קשה. השבעה לעולם עוטה השלמה שאינה שלמה והכל יודעים, בבואם ובצאתם, וגם האבל יודע.
    אבל יש בשבעה בו יושב אב על בנו שהלך לפניו עננה של תלונה על הפרה בוטה של סדרי עולם. בנים ובנות הולכים אחר מיטת אימם, ואחר מיטת אביהם בכאב שעושה לעצמו מקום במעגלות החיים. הם לא מתרסקים מעגלות החיים האלה. אבל אב ההולך אחר מיטת בנו יושב ככל אבל, אבל בחללו של חדר הנחמה תלוי מעגל מרוסק. אין רואה. אבל הוא תלוי. דואה.
    אני יושב מול אשר שלומאי ומול רותי בתו. אנחנו מדברים. אבל המעגל המרוסק אינו מניח לה לשיחה להיאמר ולהישמע בלי שהוא מתרסק לתוכה. אני רואה את אשר ואת לביאה נוחה עדן שנפטרה בעלומיה, מחנכים צעירים בכפרי ימין אורד. חיוניים. רותי, תינוקת עוד, מהדסת לה בשבילים. חניכי הכפר סובבים אותה לברכה על שנולד לה אח, אורי שמו. עכשיו, ארבעים ותשע שנים מאוחר יותר, רותי יושבת. אורי איננו. אשר מספר. לביאה – שתיקה הנמשכת כבר שנים.
    אני שומע. האיש היה משכמו ומעלה. גם בשורות צהל משם פרש כסגן אלוף מוערך, יצירתי, גם בפועלו בו זכה לשבחי הכלל בחייו האזרחיים. תלמיד חכם. אב למופת. בעל מסור ומאיר. אני שומע, אבל המעגל המרוסק אינו חדל לרסק. אשר מדבר. לא מספר. מדבר. רותי מדברת אותו דיבור. אבל הוא אב. היא אחות. אותו דיבור אינו אותו דיבור. המעגל המרוסק אינו אותו מעגל.
    … ואני ורבקה רעייתי, חוזרים לימים בהם היינו אשר ולביאה ורותי ואורי בני צוותא אחת שעסקה בהבאת שלום לעולם של נערים ונערות שבאו לכרמל ללמוד לחיות באמונה את ההבטחה הגנוזה להם והמחכה כי יגלו אותה וילכו עמה בדרכי החיים בדבקות לטוב ולישר ולצדק.
    אנחנו קמים . צריכים לקום. לומר גם אנחנו "המקום ינחם" בלי לדעת אם גם המקום יכול, כי אכזר מכל הוא שכול אב על בנו . בצאתנו באים לקראתנו חיים ורחל ומשה וחנה שבאו מרחוק במוצאי השבת שהיו רעים לאשר וללביאה ואהבו את רותי ואת אורי הקטנים, ואורי איננו, והצוותא של אז, צוותת ימין אורד שלנו דבקה בהולכים ודבקה בבאים.
    קשה.

    28.08.2016

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *