"מודל אורי"

לאורי חברי רעי וידידי היקר והאהוב,
אני יושב וכותב, כותב בדמע.
מנסה ומרגיש צורך להעלות על הכתב חלק מהחוויות שחווינו יחד ובעיקר לחרוט על הכתב מעט מעיקרי הדברים שלמדתי ממך. למדתי ממך הרבה, למדתי ממך המון, היית ותהיה תמיד מקור השראה לדברים שעשיתי ושבעז"ה עוד אעשה. תמיד כשפעלתי בהשראתך הייתה לי הרגשה שאני רודף ומנסה לחקות איזה מודל, כאשר במשך השנים נוכחתי לדעת פעם אחר פעם עד כמה קשה הוא המודל לחיקוי. לא נחת לרגע, אורי. לא נתת לנו זמן להשיג אותך ואני מנחש כי זו הייתה כוונתך לכתחילה. כדי לאתגר את הסובבים אותך תמיד דאגת להתחיל משהו מייד או במקביל למשהו שהנך מסיים. אני זוכר שהייתי שואל אותך נו אורי…מה הפרויקט הבא? כשידעתי מראש שתשובתך פרוסה לפניך כמשנה סדורה. ואז בחיוך חצי שובב חצי נבוך (2 תכונות שדי ממצות את אישיותך בעיניי) ענית מה הפרויקט הבא על הפרק.
אני יושב וכותב כאן מוצש"ק 'עקב' והכל מרצד. המילים, הדמעות, הזכרונות, הסיפורים, ניצוצות אור נר נשמתך, העולים ומתערבבים יחד עם ניצוצות נר ההבדלה. הבדלה בין קודש לחול. הבדלה שרק עליה היית יכול להעביר סדנה שלימה מתוך הבנה וניסיון מוחשיים מהו קודש העושה רושם פעמים, כי משמש בערבוביה עם החול. אך ידעת בכשרונותיך הרבים לדעת להבדיל. ודאי היית אומר הכל קודש. כך נהגת. לא בכדי אמרו שכשמזדמן חילול של פיקוח נפש עדיף שיימסר לאנשים גדולים כמותך בראי עיניהם גם מה שלכאורה חול הוא תכל'ס קודש קודשים.
מוצ"ש פרשת 'עקב'. עד כמה מאפיינת פרשה זו, כמו פינות רבות בתורתנו הקדושה, כבר בפסוקה הראשון את אישיותך. פירושים רבים נאמרו למילה עקב. אציין שניים שבעיניי כ"כ מאפיינים את אישיותך ובפרט זו לה נחשפנו בעת האחרונה עת ליוינו אותך במהלך ימי מחלתך הארורה.
פירוש א': מביא אותו רש"י במקום – מצוות שאדם דש בעקביו. כמה למדנו ממך הוי זהיר במצווה קלה כבחמורה. בכל הצמתים שהיית באתגרים קשים של הלכה מול חיי מעשה מעולם לא הסכמת לעגל פינה ולו הקטנה ביותר. שמעתי מאחיעד ששימש לך כאח וסעד אותך יחד עם רעייתו במסירות אין קץ ומעוררת השתאות, כי ביום שישי עש"ק 'ואתחנן' לאחר שעות רבות בהן היית חלוש וישן כשכולם עוקבים בדריכות, לפתע התעוררת וביקשת לאכול משהו. אחיעד הביא לך מים לנטילה, אך אמרת לו כי הכמות מעטה מידיי, מפני שאתה צריך די מים גם להסיר הטומאה וגם לנט"י ואת פחות מ – 48 שעות טרם פטירתך מן העולם. לא ויתרת.
פירוש ב': 'והיה עקב תשמעון' – אם תשמעו גם במצב שאתם ירודים ובצרה כאותו עקב שכל משקל הגוף דורך עליו. למדנו ממך הקפדה על מצוות גם במצבים הכי שפלים ונמוכים, מצבים של ספק אם בכלל היית חייב נהגת בהם הכי לכתחילה. אני זוכר שבאחד מביקוריי בט' באב באה האחות ושמה לב כי הסרטים שהיו ענודים לידך הצרו ועשו סימן. סרטים אלו היו בין היתר נצרכים להזהיר את הרופאים והאחיות מפני דברים להם היית אלרגי. האחות, משראתה כי סרטים אלו מצרים עד כדי עשיית סימן הציע להחליף את היד אך סירבת כדי להניח תפילין אמרת לה. זו לכתחילה היד עליה צריך להניח תפילין ומה פתאום שאחליף את היד.
מודל אורי מורכב וקצרה היריעה לתאר קווים לדמותו של מודל, מה גם שאני מניח, כי כמו רבים וטובים ממני, נחשפתי רק לחלק ואולי אף לחלק קטן ממנו. בכל זאת אנסה כאמור להעלות על נס כמה מהתכונות ממך למדתי שהינם נר לרגליי ומלוות אותי במחשבה ובמעשה.
יצירתיות – רבות דובר וידובר על חוש היצירתיות שלך החשיבה היצירתית והמחוץ לקופסא. אתה הראשון שחשפת אותי לצורת חשיבה זו עוד לפני כ – 15 שנה ואני ממש קינאתי, נדלקתי. להבדיל מרבים שמדברים יצירתיות אתה היית כזה וגם ידעת להקנות כלים פרקטיים לכך. היה חשוב לי תמיד לעדכן אותך על עוד סדנא או משהו מסוג זה שעברתי במסגרת העבודה או מסגרת אחרת שעניינה היה יצירתיות. ידעתי שזה כ"כ משמח אותך לראות העניין תופס תאוצה ממש התלהבת. תמיד חיכיתי בקוצר רוח לספר לך לראות מה יהיו תגובותיך והארותיך והיו הארות. תמיד שאלת נתנו לכם כלים או רק דיברו? זה הרגיז אותך ובצדק, התייחסת לזה כסוג של שרלטנות. כ"כ הרבה מדברים יצירתיות מציגים עצמם כמנטורים לכך אך לא מלמדים לחשוב יצירתי לא נותנים באמת כלים לכך משתמשים בזה כסיסמא. אך אצלך משנתך הייתה סדורה. ידעתי שאם אני תקוע וצריך פתרון יצירתי הכתובת היא אורי. היה מספיק שיחה קצרה התייעצות על הדרך כדי לצאת מהמבוך. כך נהגתי לא אהבתי לגזול מזמנך שהיה יקר. כשהייתי יוצר משהו ובעיקר בעץ או בכל דבר הייתי משתף ומחכה כבר להזמין אותך כדי שהיצירה תעבור את מבחן 'אורי'. היה לך רף דרישה גבוה ידעת לתת ביקורת בונה א"א היה למרוח אותך ומאד אהבתי את זה. כי זה היה מאד אמיתי ומתוך דוגמה אישית שלך כך נהגת כך דרשת מעצמך כך מעולם לא 'מרחת' וחיפפת וזה מה שציפית מאחרים.

תעוזה – אמרת לי מס' פעמים משפט שחרוט טבוע בי ומלווה אותי תמיד: "מנסים ומנסים עד שנתקעים…". זה ממש מלווה אותי ביום יום. אני זוכר שפעם אחת היה פיצוץ גדול בצנרת בביתכם במרפסת הכביסה. לא נרתעת ובתעוזה רבה שברת מרצפות החלפת צנרת ביוב עד שנתקעת והזמנת בעל מקצוע. אני זוכר שהראית לי את המצב 'התקוע' וסיפרת לי בגאווה שכשהגיע האינסטלטור ושאל מי עשה את העבודה עד לכאן ענית לו שאתה ואז הוא שאל 'האם אתה במקצוע?' היית כל כך מאושר כשסיפרת לי את זה וכל כך ברור למה.

נחישות – רבות דובר סופר ועוד יסופר על מידת ה'עשייה'. כל מה שכרוך בעשייה היית נחוש לעשותו ולהתגבר על כל המכשולים בדרך לא התעכבת לרגע על כלום. שילוב של נחישות והחלטיות יחד עם עשייה ובקור רוח וענווה המעוררים כולם יחד השתאות ופליאה.
זכורני שבתום השבעה על ידידנו דוד צלקה ז"ל עלה בדעת חלק מהחברים להקים חבורת לימוד שבועית ע"מ להתחזק בענייני תפילה, אך אז בעיצומם של מחשבות העשייה וההוצאה לפועל של דברים נפלה עלינו השמועה אודות מחלתך כרעם ביום בהיר עוד לא הספקנו לעכל את דבר הסתלקותו של דוד שהיה כ"כ חי ביננו כשאנו שוב מוכים בהלם ותדהמה מסרבים להאמין את עובדת מחלתך. נקבע מועד לניתוח הראש שלך והתלבטנו מה לעשות להתחיל את הלימוד או לחכות שתחלים. התקשרתי להתייעץ אתך, שמחת מאד על היוזמה ובירכת עליה כמו על יוזמה חדשה וביקשת שנתחיל אני זוכר את המילים מהדהדות באוזניי 'החלטת לעשות, לא דוחים!' וכך היה.

תורה והלכה – זכורני שפעם כשהגענו לביקור אצלכם לפני הרבה שנים ראיתי על לוח המודעות של הבניין מין לוח כזה כמו לוח יומי ובו הלכה יומית המיועדת לניצול הזמן המבוזבז בו מחכים למעלית. כ"כ אופייני, טביעות האצבע על הדבר הזה זוהו אצלי מייד. וכשנכנסתי אליכם שאלתי של מי היוזמה? אורי או רינתיה? הסתכלתם אחד על השני כשכל אחד תולה את הזכות ברעהו. זו הייתה דוגמה קטנה ואחת מיני רבות של זוגיותכם המושלמת שאף היא תורה והלכה שיש ללמוד. שלימות במקום שהייתה יכולה שלא להיות. היעדרויות ממושכות של אורי, תורניות ושליחויות כל אלו באצילות רבה של רינתיה ובנחישותה ללכת אחריך במדבר כפשוטו, לא פגעו בשלימות זוגיותכם באופן מרשים. רוחך תמיד הייתה ובכשרונותיך המיוחדים ידעת לגשר על פערי היעדרויותיך כאב וכבעל.
בשל עיסוקיך הרבים לא תמיד יכולת להתפנות לשיעורים קבועים במשך השבוע אך כשהיית היית כל כולך בתוך זה. יצא לי להשתתף אתך במשך תקופה בשיעורי הצורבא ונפעמתי תמיד מבקיאותך בהלכה שהייתה נר לרגלך.
כך גם בלימודנו בענייני תפילה שייסדנו לע.נ. של דוד זכורות לי פעמים בודדות בהן נעדרת. גם בימים בהם לא הרגשת טוב וידענו כך לא ויתרת ולא הסכמת כי נוותר אף אנו. לימים השיעור הפך לביקור החולים שלנו בימי חמישי בערב וזה היה ממש בנפשך. הקפדת כי יגיעו בזמן וגם אם באמצע, משהו הפריע וקראת לאחות הורית לי חד משמעית להמשיך כאילו כלום לא קרה. הוספת לנו הרבה מהנופך האישי שלך והיכן שאפשר ביקשתי ממך שתעביר לנו בעצמך את הלימוד בכישרונותיך המיוחדים.

שמחה ניגון ורגש – כבר דובר רבות על אישיותך המיוחדת בכל כך הרבה דברים ובין היתר ביכולתה המדהימה למזג תכונות אופי שונות ולדעת מתי להשתמש בכל אחת. היית מחד החלטי נחוש ונועז תכונות ייחודיות בד"כ לבעל אופי קשה וקשוח אך בה בעת ידעת להיות כל כך רגיש ושמח. השכלת להשתמש בכל תכונת אופי ראויה למצב נתון. תחומי עיסוקיך בשירות הבטחון ובהצלה דרשו לא פעם תפקוד תחת לחץ אחריות כבידה ובהם ידעת להשתמש בתכונות האופי של קור רוח, נחישות והחלטיות. אך בקרב משפחה וחברים היית מלא רגש. לא פעם ראיתי איך אתה נחנק מדמעות כשאתה מספר סיפור מרגש, איך לחלוחית עולה בעיניך לשמע רעיון מעורר על פרשת שבוע או איזה מועד או חג. שילוב זה כה מיוחד היה והנו אף הוא מודל לחיקוי.
מיזוג אופייך בא לידי ביטוי באופן מובהק גם בימי מחלתך. היית נחוש לנצח, החלטי במה לעשות
בכל רגע. עם זאת היית מלא רגש לכל הסובבים אותך מגלה אימפתיה לכל אחד מהסובבים אותך גם אלה שפחות הכירוך אך היה חשוב להם לבוא, להיות, להתקרב. וכשבאו כאילו מראש מצאת את המשפט הנכון לחבר אותם אליך. כאילו חיכית וידעת שיבואו. אנשים יצאו נפעמים מיכולת ההכלה הארת הפנים שהיו לך ולרינתיה יחד עם כל המשפחה בתקופה כזו קשה. הכרת הטוב הבלתי נתפסת גם על דברים קטנים כענקיים בשמחה ובחיוך שלא ברורים מניין נשאבים הכוחות לחייך ושלמוח.
כשמדברים על רגש שמחה א"א שלא לציין את אהבתך למוזיקה שהייתה כל כך מרגשת אותך בכל פעם. וכרגש בתוך רגש ורגישות, התנצלת שזה מרגש אותך וידעת להכיר טובה ברגישות מופלאה. קבלות השבת המוזיקליות שהחלו עוד בביתכן ועברו ליד מיטתך הפכו מסורת שסללה דרך לכ"כ הרבה אנשים שרצו להתקרב. מידי פעם אף הרגשנו שעם כל האי נעימות אך צריך למנן את כמות האנשים הרבים שביקשו להגיע. ואתה כמו אדמו"ר ותיק מלהיב את הסובבים בתנועות ידיים להגביר השירה והשמחה. ואורי כמו אורי גם כאן דאגת שתהיה שלימות שזה יבוצע כמו שצריך כך באחד הימים שלחת לי הודעה עם לינק לביצוע אחד הניגונים שאתה אוהב והסבת את תשומת לבי לכך שאתה קוצה שנבצע לך אותו כמו שמופיע בלינק. כל כך שמחתי שאלו הדברים עליהם אתה חושב. מניין? מניין? כוחות 'בלי גבול' אלו. שאלה זו העסיקה אותי כמו רבים לאורך התקופה.
בט"ו באב עש"ק ואתחנן ביקשת כי לא נבוא לנגן, אין בכך טעם אמרת. אתה חלוש ונרדם וזה לא שייך. בכ"ז כשהתעוררת אחה"צ לפני שבת הגענו. ואז אמרת כי על אף שחשבת כי לא נבוא אתה כל כך שמח שהגענו כי בנוסף לשתי צינורות החמצן באפך, הנגינה מהווה צינור שלישי שמחייה אותך.
ר"ע אומר אין העולם נברא אלא ובעניין זה אומר רבי עקיבא מאמר מופלא )מדרש
אלפא ביתא דרבי עקיבא, נוסחא א(: “אמר הקדוש
ברוך הוא, אפתח להם לישראל פה ולשון בדברי
תורה כדי שישבחו שמי בכל יום ויום, שאם אין
ישראל בעולם אין לי שבח וגדולה. שאלמלא שירה וזמרה שישראל אומרים לפני בכל יום לא בראתי עולמי. אפילו ישראל שכל העולם כלו נברא בשבילן – לא בראתים אלא בשביל שירה, שנאמר:עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו”

מה יש בזמרה זו שכל העולם לא היה שווה שייברא אלא בשבילה. אלא שהקב"ה שהוא בלתי מוגבל ברא את העולם שהינו מוגבל. זאת עשה בעשרה מאמרות בכח הדיבור. מכאן שכח הדיבור מוגבל. אומר ר"ע למה הצמצום הזה? ומשיב בשביל הניגון שהנו זמרה להבדיל משירה שהיא בעיקר בפה כי היא בד"כ צמודה לטקסט למילים מגבילות אותו ניגון היוצא מהגבולות המוגבלים של המילים ופעמים אף ללא מילים כלל הוא תכלית החזרת העולם המוגבל בבריאתו למצב בלתי מוגבל כפי שהיה במקור.
מאמר זה מחבר אותי ישירות לאחת הפסקאות האחרונות שזכינו ללמוד יחד בספר 'ערים בתפילה' של הרב שמשון פינקוס זצ"ל. בשער הרינה שכ"כ אהבת מסביר הרב מדוע חלק מהמזמורים מתחילים בשיר מזמור וחלק במזמור שיר בסדר הפוך. ומסביר כי יש מצבים בהם יוצאים מדברי שבח והלל מאד ברורים ומתעלים עד למצב שכבר א"א לתאר במילים ואז עוברים לזמרה שהיא ניגון לפי הסברו. פעמים הרצון לשבח כ"כ ספונטני ומתפרץ שהוא יוצא ללא מילים אך אז כדי שלא יהיה אבסטרקטי צריך לתפוס אותו במהו במילים ואז הסדר הוא מזמור ורק אח"כ שיר.
אורי, הכל מתחבר. יכולתך להכיל אותנו ללא גבול ואהבתך את הניגון אף הוא פורץ גבול חברו יחד באחרית ימיך. שרנו ובכינו וקיוינו שהקב"ה יוציא אותך בבכי ושירות אך הקב"ה רצה אחרת.
הרבה פשטים חידושים ותובנות הצטברו לנו בימי מחלתך היית שיעור גדול כמו בכל חייך לכ"כ הרבה דברים שעוד יילמדו וייחקרו.
גופך הרצוץ מכאב לא הוא זה שהאיר באחרית ימיך אלא הנשמה הגדולה שהייתה בו. נשמה שידע להאיר ולהכיל ללא גבול שכן גם היא חוצבה ממקור ללא גבול. כך למדנו פשט מוחשי בדברי הרב קוק זצ"ל: "כשהנשמה מאירה גם שמיים עוטה ערפל מפיצים אור בהיר"
תהיה נשמתך המאירה צרורה בצרור החיים ובלע ה' את המוות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים.

ועכשיו כשנשמתך מאירה עלינו מלמעלה אנו זקוקים לה עד מאד ומבקשים שתמשיך ותאיר לנו את הדרך, את ה'בלי גבול' ואנו את אורי, אורי כמודל, לחקות תמיד, נשתדל.

"מודל אורי"

אריאל